נקודות למחשבה - אזור הנוחות האקולוגי "חשיבה אחרת"
לפני זמן לא רב נולד לי אחיין חדש במזל טוב ושמו בני בישראל, וכפי שנהוג לעשות חגגו לו ברית ברוב הדר ופאר, ושם נולד נושא מאמר זה.
מעשה שהיה כך היה, הגעתי לפני הזמן כאח טוב ומסור לעזור בהכנות לחגיגה, ועוד אני ואחי הקטן (כבר לא ממש קטן, כבר בן 24) עורכים וטורחים ומסדרים את השולחנות, טרם האורחים הגיעו, נתנו את דעתנו כי כל כלי השולחן הם כלים חד פעמיים העשויים פלסטיק.
פניתי לאורן אחי ואמרתי לו, הידעת כי בארה"ב משפחות רבות אוכלות על בסיס קבוע, מדי יום ביומו מכלים חד פעמיים עשויים פלסטיק, והסיבה היחידה לכך היא נוחות, לטענתם "אין להם כוח לשטוף את הכלים הרגילים לאחר מכן".
ההצדקה שהם נותנים לכך הינה, "זה מקל עלינו את חיי היום יום, ונותן לנו אפשרות לזרוק לפח את הכלים החד פעמיים מייד לאחר הארוחה".
אחי אורן התבונן ופניו הביעו זעזוע, הוא שאל "איך הגענו למצב בו ערך "הנוחות" כל כך שולט, עד כי אין נותנים את הדעת, ולא אכפת לאיש מהעובדה המזעזעת כי כלים חד פעמיים העשויים פלסטיק מהווים רעל סביבתי, וסכנה רצינית לכדור הארץ ?". (הוא אינו מתכלה, וגורם נזק סביבתי כתוצאה מכך).
הכיצד הנוחות הפכה לגורם השולט ומנהל את חיינו ? ולו גם במחיר השמדה עצמית שלנו ושל עתיד ילדנו, עתיד עליו אנו כה טורחים ומוכנים להשקיע את נשמתנו..פרדוקס הנשמע לא הגיוני!!
באותו רגע למראה פניו המזועזעים של אחי נפל לי האסימון, ערך הנוחות הפך לערך כל כך חשוב בחברה המערבית, עד כי אנו מוכנים להתעלם מהנזק הנגרם לגורמים אשר אנו מצהירים עליהם כחשובים ומרכזיים בחיינו, ולעתיד ילדינו. אנו דוחקים זאת לקרן זווית ומתעלמים מהעתיד לקרות. מה הסיבות לכך ?
כדי להבין פרדוקס זה נשאל את עצמנו מספר שאלות נוקבות:
מה משמעות נחות עבורנו ? האם זו באמת רק נוחות ? ואולי זו הפרשנות שלנו על נוחות ? אולי זה... מה זה אומר עלינו ?...........
ואם באמיתות עסקינן, לא נלך רחוק כל כך, בואו כולנו נבדוק מה משמעות ערך הנוחות עבורנו, האם הוא ערך חשוב גם בחיים שלנו ? עד כמה ? ממה אנו מוכנים להתעלם כדי לחיות בנוחות ? איזה מחירים זה גובה מאיתנו....מהסביבה......מהמשפחה......מההמשכיות של הפלנטה...... ? על מה בכל זאת אנו מוכנים לוותר כדי להתחיל לקחת אחריות....? איך זה משליך על תחומים אחרים בחיינו ....?
האם ערך הנוחות יהווה בסופו של דבר סיבה לכך שכדור הארץ ימשיך לההרס? האם אנו נותנים את הדעת לכך ? עד כמה ?
כדי לסבר את הדעת, ברצוני לשתף ולהתוודות כי גם אני, שנים לא מחזרתי נייר, מהסיבה הפשוטה והטריוויאלית – עצלות, נדרשתי ללכת 10 דקות מביתי, לארגון גרינפיס המצוי ברח' אלנבי, המקום הקרוב ביותר בו היה מתקן למחזור.
אודה כי בעבר ללכת 10 דקות נראה לי יותר מידי, הייתי רגיל להשליך את הזבל לפח המצוי דקה מביתי לכל היותר, וגם זה היה המאמץ גדול מבחינתי, זו הייתה ההשקעה המרבית אשר הייתי מוכן להשקיע בהשלכת הזבל, ובזה הסתיים הטיפול שלי בזבל.
חווה לי מאד "נח" עם ההרגלים שלי, זה היה "אזור הנוחות שלי", כל מה או מי שניסה להזיז אותי ימינה או שמאלה, נתקל בסירוב מצידי, יציאה מאזור זה התפרש אצלי כקושי וכמאמץ ו נראה לי כמעט בלתי אפשרי.
לימים הבנתי כי "אזור הנוחות" שלי/שלנו הוא בעצם "אזור הנכות" שלנו, הוא מהווה גורם לקיבעון וחוסר זרימה עם החיים, עליו אנו משלמים מחירים הכי יקרים.
לכול אחד מאיתנו יש "אזורי נוחות" "נכות" בחייו, ההרגלים הקבועים שלנו, האמונות, המשפטים אשר אנחנו אומרים או חושבים באופן קבוע.
"איזור הנוחות" "הנכות" הינו רק קצה הקרחון, אם נטרח להתבונן יותר לעומק נראה כי אנו מתבוססים באזור זה, הכובל אותנו והופך אותנו נכים המשועבדים להרגלים ולתפיסות העבר, אשר מזמן כבר לא משרתות אותנו.
מה שכובל ומקבע אותנו לאזור זה, הינו הפחד לוותר על אשליית הביטחון של המוכר והידוע, והחוסר רצון שלנו להתמודד עם שינוי והליכה בדרך לא סלולה.
למה דומה הדבר ? לתינוק המסרב להחלפת החיתול שלו גם אם הוא מלא קקי, כי זה חם ונעים לו, אם כי מסריח ויוצר נזקים. בסופו של דבר יש להחליף את התינוק גם אם זה במחיר בכי ומחאה קולנית, שהרי אף הורה לא יעלה בדעתו להיענות ולהשאיר את ילדו בזוהמה.
ההבנה היא כי שינוי הינו אחד הדברים הקשים על רובנו, לא נח ומפחיד לעבור שינוי וללכת ללא נודע.
בשינוי יש אי וודאות, ורובנו התמכרנו למוכר ולידוע, זה מתפרש אצלנו כנוחות, הן חיצונית ובעיקר לאשליית הנוחות הפנימית בתוכנו, הדבר אחרון בו אנו רוצים הוא ערעור התפיסות והאמונות הישנות שלנו בהן "אנו מושקעים ואליהן אנו קשורים".
הם ליוו אותנו כל כך הרבה זמן עד כי בלעדיהם אנחנו מרגישים אבודים. ההבנה המרכזית היא כי החיים מחייבים שינוי, באם לא נעשה זאת מבחירה, זה יקרה דרך משברים ואסונות.
המסקנה המתבקשת היא לבחור בשינוי ולהסכים לצאת מ"אזור הנוחות" "נכות" אשר אינו מאפשר לנו להיות באמת בחיים, לבחור בשינוי כדרך חיים המאפשרת לקחת אחריות על עצמנו ועל השפעתנו על סביבת המחייה שלנו, ולחיות חיים שאנו באמת רוצים לנו, למשפחתנו, לילדנו, חברינו, החברה בה אנו חיים, וביתנו - כדור הארץ.
נפנה את השאלה לעצמנו ולכל מי שלא לוקח אחריות על עתידו ועתידנו, האם אנו רוצים לחיות בחברה אשר בה ערך הנוחות הוא ערך העליון ?
רגע לפני אסון אקולוגי – נבחר לקחת אחריות ולבחור בשינוי.
מאת: ארז מניקס
