אילוף האגו הסורר
יציאת מצרים הנה יציאה מן המֵצָרִי ,םהשתחררות מן המגבלות ,התעלות מעל התנאים הריאליים של המציאות הכובלת, הפיכת האדם לבן-חורין להתחשב במובן רוחני, מבלי החומריים, מה שקובע אם אנו בני חורין זו הגישה שלנו לדברים והבחירות שלנו.
למי אנו נותנים כוח ? לאפשרות, להבנה כי הכול אפשרי וכי הכול בידינו, לגבוה שבנו, לאלוהי שבנו ? שם שוכן לו לבטח החופש או למגבלות שלנו לפחדים, לאמונות המעכבות ו/או ליצרים שלנו ? להתניות שלנו ? שלעיתים הם נראות טוב כמו כסף שפע וזוגיות.
למה הכוונה: אשליית החופש נמצאת במשפטים מהסוג ....עד שלא תהיה לי זוגיות לא אוכל להיות מאושר..... עד שלא יהיה לי כסף אין לי חופש....... אפילו המשפט אני מחפש חופש כלכלי.......... אני מחפש אהבה........... עד שלא נהווה את החופש את האהבה בתוכנו ונבין שהבריאה היא בתוכנו לא נוכל לחיות את החופש.
המציאות הפנימית משתקפת כמו במראה ומקרינה את המציאות החיצונית.
יציאה לחופש היא יציאה מהשעבוד הפנימי, שעבוד ליצרים ולאשליית "נוחיות החיים", לחוסר ולאגו המנפיק רגשות של - שנאה, קנאה, צרות עין צבירת ממון, שאיפת התבלטות וכיוצא בזה.
להתמכרות לרדיפה אחר "תרבות החומר והצריכה" קרי הממון ותוצריו היוצרים בנו אשליה של שפע, ומשליטים עלינו את מרותם, היא הגורמת לנו לעיתים כאב לב, דיכאון, כעס והתרגזות.
הללו מתימרות למלוך ולשעבד להן את כל מהותנו, הן השליח האגו. אולם שלטונן מוגבל, ברצוננו באפשרותנו להתגבר עליהן. אם נרצה נהיה בני חורין. אין הדבר תלוי אלא בנו.
מה אתם רוצים באמת ? איך עושים זאת מבלי ליפול לחוסר ? מה יצא לנו מזה בנוסף לחומר ? תחשבו בגדול ופרגנו לעצמכם.
