חוקי האושר
להיות מאושרים ולחיות חיים ממומשים
אפשר להיות מאושרים יותר ולחיות חיים ממומשים יותר, אם מקיימים מספר חוקי תודעה.
חוק מספר 1 המקרב אותנו לאושר הוא "חוק האחריות האישית". שאלו את עצמכם: האם הבית שלכם מסודר? המכונית מטופלת בזמן? האם אתם דואגים להזין את גופכם באוכל ובשתייה? אנחנו נפלאים בתחזוקת הבית והגוף, עסוקים רוב הזמן בעבודה ובהתעסקות מעשית. אך האם אנחנו דואגים לטפח את הכלי החשוב וההכרחי לקיומנו – הנשמה שלנו?
שאלת האושר נראית משנית בעולם תחרותי ומעשי כשלנו. האושר נועד לשעות הפנאי, לסופי שבוע, או לימי הפנסיה. ודאי שלא לחיים האמיתיים. בכלל, איך אפשר להיות מאושרים בתקופה שכזו? למי יש זמן לזה? האם זהו באמת המצב?
עולם המודעות העצמית מלמד אותנו שכל אחד צריך להיות מאושר למען בריאותו הנפשית והפיזית. האושר יעיל גם להישגי היומיום. לחיות באושר זה לא מותרות - זהו צורך קיומי. כל אחד יכול להיות מאושר, וזוהי לא סיסמה רוחנית של "העידן החדש", זו המציאות שכל אחד מאתנו שואף אליה.
ראשית, ננסה להבין מה פירוש המילה "אושר": אדם ללא זוגיות יאמר לכם שכשתהיה לו זוגיות - הוא יהיה מאושר. אחר יגיד שכשירכוש בית על החוף – יהיה מאושר. התנאי לאושר יכול להיות קידום בעבודה, סגירת עסקה משתלמת, טיול לחו"ל לזמן ארוך, מכונית חדשה, מעמד גבוה, תואר, כסף, או אולי פסק זמן מהמתח. קצת שקט ושלווה.
אם תשימו לב, תראו שיש מכנה משותף לכל התנאים הללו לאושר. הם מתייחסים לדברים שאין לנו כרגע. האם כשרוכש האדם רכב חדש הוא מאושר? לעיתים התשובה תהיה – כן. אך האושר יחזיק מעמד זמן מה, עד אשר יגיע דגם חדש אל השוק, או עד שהרכב יזדקק לטיפול יקר. האושר במקרה זה מוגבל בזמן ותלוי בגורם חיצוני. אושר זמני.
אנשים נוטים להאמין שאם יהיה להם משהו שאין להם ברגע זה, הם יהיו מאושרים, אך זו טעות. בחוקי התודעה הרוחניים המצב הפוך: יש לנו את כל הנדרש כדי שנחוש אושר ברגע זה! אין רע ברכוש או בהישגים, אך לא בהם מדובר.
הגורם העמוק והיחיד לאושר נמצא במקום אחר. עמוק בתוכנו. בידינו הכלי המושלם לאושר: אנחנו עצמנו!
זיהוי הנתיב האמיתי שלנו והגשמתו
החוק השני בדרך אל האושר הוא זיהוי הנתיב האישי שלנו והגשמתו.
חוק חופש הבחירה טוען כי על האדם לשאוף לזיהוי הנתיב האישי שלו וללמוד לפעול להגשמתו כדי לממש את האושר בחייו. על הגשמת הנתיב האישי להתקיים מתוך התחשבות בנסיבות ובסביבה ובתהליך מדורג.
בתור התחלה, כל אחד צריך לשאול את עצמו: "מה הנתיב האמיתי שלי ?" אם יהיה לי כבר הכל מה הדרך בה אלך ? שאלת נתיב הרצון מתייחסת לכל תחומי החיים, בנושאים בעלי חשיבות גדולה, ובקטנות. חישבו לרגע, אחר-כך בדקו: האם התשובה כל כך ברורה? האם היא התשובה האמיתית?
תינוק בא אל העולם, זך, טהור ואינטואיטיבי. התינוק מרגיש. הוא עדיין לא יודע להשתמש במילים או בחשיבה הגיונית. כאשר התינוק יראה אדם שלא מוצא חן בעיניו, הוא יבכה. אך אמו, מתוך כוונה טובה, תרגיע אותו ובכך תסמן לו כי תחושותיו לא משמעותיות.
לאיש אין כוונה רעה, בוודאי שלא לאם, אך כשהאם מאותתת לילד שיפסיק לבכות, הוא חווה מסר שאומר: אל תסמוך על מה שאתה מרגיש, תסמוך על מה שאני אומרת לך להרגיש. כאן מתחיל להיווצר אצל הילד פער בין תחושותיו האישיות ובין דרישות העולם.
מאוחר יותר איש לא בודק את המבנה האישי של הילד, מהן העדפותיו, מהו רצונו. מה הנתיב שלו, אומרים לו: לך לבית הספר, שב עם עוד כמה עשרות ילדים, בראש זקוף ובקשב. תלמד, תעבור מבחנים, כך העולם בנוי. גם אם מבנהו האישי של הילד שונה, עליו להסתגל לדרישות העולם ולציפיות המופנות אליו. ושוב חשוב לציין – איש לא מתכוון לרע. קשה ליצור חברה תקינה ללא מסגרות.
יחד עם זה, ככל שחולף הזמן הילד לומד להקשיב פחות לרצונו ולנתיב האישי ויותר לדרישות הסביבה, החברה, המשפחה. מגיע שלב בו עלול האדם לשכוח מה הם נתיבו האישי, רצונותיו והעדפותיו האישיות. לעיתים, הסביבה עלולה להיות לוחצת וכפייתית. יש והיא הרמונית יותר. אך היא תמיד משפיעה. כל תקופה ועולם האמונות שלה. כל חברה ואופן החשיבה שלה, כל משפחה ואופן ההתייחסות שלה.
למשל, בבחירת מקצוע, ניתן לראות את הקשר להורים. ילדו של זמר יימשך לכיוון זה, וילד של עורך דין יימשך לכיוון המקצועי של אביו. לעיתים הבחירות יהיו הפוכות מתוך מחאה. אך בשני המקרים הבחירה לא נובעת מזיהוי הנתיב והיעוד הטבעי שלו, הרצון הפנימי אלא מתגובה לציפיות מבחוץ.
החברה מגדירה לנו גיל ללימודים, גיל לחתונה, גיל לילדים, נכדים, מה לקנות, מתי, כיצד להראות, לאן לנסוע לטייל, אילו בגדים ללבוש וכו'. רבים הם האנשים שעסוקים בהתאמת עצמם לדרישות הסביבה החיצונית, אך אדם בעל חופש בחירה שואל את עצמו בראש ובראשונה את שאלת המפתח:
מה נכון לי באמת מה היעוד שלי מתוך הצבע הייחודי שלי ?
זכרו כי לא תוכלו להאשים איש בבחירות אותן ביצעתם עד עתה, ולאיש לא הייתה כוונה רעה. זכרו כי מדינה מתוקנות חייבת להגדיר חוקים לאזרחיה. והאזרחים חייבים לציית. אך על חופש הבחירה לא מוטלות הגבלות. כל עוד האדם הוא שומר חוק, זכותו המלאה לזהות את נתיבו ויעודו האמיתי, את רצונו האמיתי וצרכיו הפנימיים.
לכתבה הבאה צופן האנושי לחץ כאן
