חוש הריח והאינטואיציה
חוש הריח הוא החוש של הנשמה על המשיח נאמר בספר ישעיה (יא, ג) שהוא ישפוט בין העושקים לנעשקים לא על פי ראות עיניו ולא על פי משמע אזניו, כי אם על פי חוש הריח שלו. לשון אחר - על פי האינטואיציה.
האינטואיציה נחשבת בקבלה כענף של חוש הריח. זהו חוש הריח העליון, בו ניתן להריח מישהו או משהו ולדעת עליו הרבה למרות שלא רואים זאת בעין.
חוש הריח על פי המקורות הוא החוש המשיחי אכן כך. חוש הריח הוא החוש הדק ביותר שלנו, החוש העדין והמופלא, זה שאינו קשור באופן כה הדוק אל החומר. כדי לטעום משהו צריך להכניסו אל הפה, כדי לראות משהו צריך לעמוד עמו בקשר עין, אבל כדי להריח משהו צריך לנשום עמוק…
התלמוד מתייחס אל הריח כחוש שממנו "הנשמה נהנית" לכן במוצאי שבת, כשחשים בנפילה רוחנית עם הסתלקות הנשמה היתירה של יום השבת, לוקחים משהו טוב להריח - לעודד את הנפש , אך חוש הריח לא מסתיים בבשמים ובקטורת. הוא ממשיך הלאה אל חוש הריח הרוחני - שהוא כאמור האינטואיציה.
החוש המשיחי הוא הידיעה האינטואיטיבית, הישירה, החודרת מבעד למסכות השקר אותן אנו עוטים על עצמנו. המשיח מריח את האיכות הפנימית של הדברים, לכן אי אפשר לרמות אותו, כמו שכלב גישוש מוצלח לא יתרשם מן העטיפות החיצוניות וידע מיד שבתרמילך התמים חבוי לפעמים משהו לא כל כך תמים.
