צריך להבין שמה שלא שלנו פשוט לא שלנו. גם אם אנחנו מאד רוצים שהוא יהיה שלנו. אפשר לקוות, להתפלל, לבקש, להזמין, לייחל...אבל מאד כדאי לא להיות תלויים בתוצאות ספציפיות.
למה הכוונה?
אי אפשר לצפות שמה שייחלת לו ייקרה מחר, בדיוק כפי שציפית. צריך להאמין שזה ייקרה אבל לשחרר את זה. זה כמו "שלח לחמך על פני המים". יש לומר בפה מלא שאתה רוצה את זה. להפיץ את הבשורה לעולם ולהאמין שהיקום יעשה עם זה משהו. והמשהו הזה שייקרה הוא בדיוק מה שצריך לקרות. (נכון, זה נשמע קלישאה, אבל זה פשוט נכון!).
המשהו שהיקום יעשה עם זה הוא לא בהכרח מה שאתה תכננת שהוא יעשה עם זה. מה שיפה פה הוא שאם אתה באמת מחובר לתדר הפנימי שלך אז הדברים שהיקום מתכנן לך עולים בקנה אחד עם הדברים שאתה מתכנן לעצמך.
לכן חשוב מאד להיות מחובר לתדר שלך. השאלה היא- איך עושים את זה???
אין פה מתכון רשום, תמצית אינסטנט, אין נוסחה. כמובן שאצל כל אדם זה עובד אחרת. אני יודעת שאצלי יש תמיד ניסיון להיות קשובה לרצונות האמיתיים שלי ולא להיות נתונה לאילוצים, לנורמות חברתיות. להיות כל כולי בהווה. כאן ועכשיו ולא שם ואחר-כך. בלי שפיטה ובלי ציפייה לתוצאות. ליהנות מהרגע ולראות תמיד את חצי הכוס המלאה. להיות בהבנה שכל מה שקורה קורה בגלל סיבה מסוימת ולמען מטרה מסוימת.
לפעמים זה קשה להישאר שם כי יש הרבה "רעשים" שמנסים להזיז אותך מהתדר.
נפילת המתח בתחילת השבוע הייתה קשורה בקושי שלי לעבור מ"מצב צבירה" אחד לשני, הווה אומר ממצב נפשי אחד (במקרה הזה- אושר, שמחה, אהבה...) למצב נפשי אחר (שקט, שגרה, ריקנות...)
האכזבה הייתה תוצאה של שפוטיות, שאייה למוסכמות החברה...
הלחץ והפחד היו פירות של חשיבה והמצאות בעתיד, במה שיהיה, במה שייקרה ובמיוחד במה שלא ייקרה...
ההתפקחות באה כתוצאה מאותה הבנה שמה שלא שלי פשוט לא שלי, מההבנה שאין לי שליטה על כלום.
ואז בא השחרור. תרתי משמע:
קודם כל שחרור הלחץ. הפסקתי ללחוץ. שחררתי. שחררתי אחיזה ושחררתי אחריות חזרה ליקום (וזה הפחית מהלחץ כי פתאום לא כל מה שאני עושה נושא אחריות כל-כך כבדה).
ודבר שני - שחרור נפשי. קתרזיס. שוחרר הלחץ מהחזה...
מאת: איה מגן
