בתרבות שלנו אנו מכירים את המושג "אושר" כמצב.. וכמצב הוא סטטי.. דהיינו אם הגיענו אליו הוא כבר עבר והפך ללא רלוונטי יותר, כאשר אנו מתבוננים סביב אנו רואים כי המצב הטבעי של כל מערכת הוא בזרימה.... מים טבעם לזרום.. בו ברגע אשר הם מתחילים לעמוד הם מתחילים להבאיש (ראו תאריך תפוגה על בקבוקי מים).
דם....... נוזלי הלימפה.... כל נוזלי החיים חייבים להמשיך לזרום תמיד.. כאשר הדם נעמד מתחיל תהליך הקרישה .. מה שעשוי להביא למוות (קרישי דם) אויר..כאשר האוויר חופשי לנוע אנו קוראים לו "אויר נקי" "אויר פסגות" וכאשר הוא עומד בחדר אנו אומרים שהוא מחניק, ההבדל היחידי הוא זרימה לעומת חוסר זרימה.
הצד השני של המטבע הוא חוק המיקוד והאיזון – הכול במידה, זה מוביל אותנו לראות כי כאשר מים זורמים ללא הכוונה הם מציפים ופוגעים, דם שזורם מחוץ לוורידים והעורקים הוא קטלני, אויר שזורם בחוזקה הורס. כלומר המצב ה"טוב" של מערכות הוא לא מצב סטטי ולא מצב של זרימה חופשית לחלוטין .. כי אם מצב של זרימה ממוקדת ומאוזנת ומעל הכול ממושמעת.
איך זה קשור לאושר?
הקשר הוא דרך ההתבוננות שלנו על אושר כמצב סטטי שיש "להגיע" אליו.. הוא הוא הגורם לתסכול ולחווית הקושי להגיע לאושר/שפע, נניח שאכן הגענו אליו, או נניח שנגיע למצב אשר בשיחה הפנימית שלנו הגדרנו כאושר מה נגלה ? נגלה שהוא ריק.....
נגלה כי תמיד יש סיבות, מטרות, סיפורים חדשים למה אנו עדיין לא שם, למרות שהגענו למטרה. אני חייבת תציין כי יש גירסה האומרת כי המטרות, החזון הם מטרות לא נייחות כי אם מטרות נעות, ותפקידם מסתיים כאשר הגענו אליהם, ואכן זה נכון, השאלה היא האם נחכה עד אז על מנת להיות מאושרים............... או האם אנו רוצים כי האושר שלנו יהיה תלוי בכך.......
לאחר שאנו יודעים כי השגת מטרות....הגעה ל.......הנכסף אלו רק נקודות בדרך.........הם רק האור המאיר את דרכנו במסע החיים, המסע הוא הנושא לא המטרות.
לדוגמא: אנשים שהציבו לעצמם מטרות אשר הגדירו את אושרם כעושר כלכלי.. מה יקרה להם ? כאשר יגיעו לייעד המיוחל, הם יגלו כי זה לא מספק אותם, ויציבו את היעד הבא .....הם יאמרו לעצמם כי לבטח בהגיעם לשם זה יקרה.
זו דרך ללא מוצא תמיד ה"מצב" יהיה רחוק מאיתנו.. הסיבה לכך היא כי מה שקובע זה לא לאן נגיע כי אם מהיכן אנו יוצאים, מה הבסיס הפנימי לרצונות שלנו, אם זה מגיע ממודעות של "חוסר אושר/שפע"..והשיחה הפנימית שלנו היא כי לכשנגיע....... אז.......תמיד תהיה סיבה חדשה, תירוץ חדש, סיפור משכנע לכך שלא הגענו, ולמה אנו לא מאושרים עדיין.
אם כך מה הפיתרון ?
הפתרון הוא המקום הפנימי שלנו, אם נתבונן על האושר/שפע , מתוך ההבנה הרוחנית הנאמרת בכל התורות רוחניות , כזרימה עם כל מה שקורה מסביב.. ונוותר על החשש שלנו להגיע למצב של "עלה נידף" - לא שולט בתוצאות, הפחד שלא נדע מה יהיה......, ונקבל את העובדה כי אין לנו בעצם כל אפשרות ויכולת לשלוט על התוצאות בחיינו.
נתחבר לתובנה היוצרת את מהות האושר, נגיע להבנה ונחווה הקלה גדולה כאשר נסכים לקבל כי האושר/השפע עצמו הינו כתהליך של זרימה מכווננת בחיים, כאשר נוכל לזהות ולחוות הבנה זו בכל רגע..נחווה אושר שאינו תלוי בדבר, באושר שכזה אין אנו מתנגדים למה שקורה.. אנו לומדים למקד את עצמנו לכיוון הייעוד והמטרות שלנו ..לעשות כמיטב יכולתנו, הכי טוב שאנו יכולים לעשות בכל רגע נתון ונשחרר את הצורך לשלוט תוצאות.
הנס והקסם הגדול קורים כאשר נוצר מצב בו האושר נחווה לא ע"י השגת יעד או וויתור על יעד.. כי אם על ידי תהליך דואלי של השגת היעד יחד עם וויתור על ה"צורך" שלנו בו.... בזמן שאנו פועלים מתוך "צריך" או "צורך" אנו מצהירים לעצמנו ולעולם על חוסר.. על משהו שחסר לנו.
לתת לעצמנו את ההזדמנות והאפשרות להיות שמחים, מסופקים, מאושרים, ואהובים.. יש לעשות החלטה חשובה בחיינו, יש להפוך את ה"צריך" ל"רוצה" לבחור כי אני לא זקוק למאומה, ואם אני רוצה משהו אני מגיע לכך מתוך שפע.. משמע אין תלות בין השגת המטרה לבין האושר או הסיפוק שלי.. אני יכול להיות מאושר גם רגע לפני שיש לי את המטרה..
מתעוררת השאלה אם לא יהיה לי צורך.... למה שאתאמץ להשיגו?
התשובה המפתיעה היא כי אין צורך להתאמץ להשיג דבר.. השאלה היא אחרת האם הדרך בה אתה פועל על מנת להגיע למטרות שלך היא הרמונית? כי אם כן.. אז ה"מאמץ" הופך להשקעה וכיף ואז זה לא קשה..השאלה היא מה המהות והליבה ומה המעטפת, מהו סדר העדיפויות שלי ? מי או מה משרת את מה. האם המטרה משרתת את חיי או האם חיי משרתים את המטרה .....?
נסתכל על רץ מרתון.. אם הוא יצא למרוץ מתוך "אני צריך לסיים ולנצח" מתוך גישת חוסר.. סביר להניח שישרוף את עצמו מהר ולא ישיג את מטרתו.. וגם אם ישיג יסבול כל הדרך האם זה כדאי............ אך אם רץ המרתון יבחר לצאת למרוץ מתוך גישת שפע מתוך "אני רוצה"..אני הולך ליהנות מכל רגע, הריצה נותנת ומשרתת את חיי, אני נהנה ממנה ועושה רגע רגע מתוך בחירה והנאה, והניצחון הוא מטרה משנית בונוס על הדרך, אור המכוון את מסע חיי.
בחירה זו תהפוך את הריצה להרמונית.. דהיינו בכל שלב הוא משקיע את האנרגיה שהוא מתכנן לשלב הזה ומתמקד להשקיע כמייטב יכולתו, ולהנות ברגע הזה ולא רק בנקודת הסיום אם יגיע לנצחון ?!!.....וזוכר כל הדרך כי החיים הם הליבה ולא הניצחון.
כך גם אנחנו.. אם נעבוד מתוך שפע ומתוך מיקוד במהות ובליבה ולא מתוך חוסר, נוכל ליצור פעולה הרמונית חופשית וזורמת מתוך התכוונות ומיקוד ביעדים שלנו ובפעולה שאנו עושים עכשיו, משקיעים כמיטב יכולתנו ולא שוכחים את העיקר להנות מכל רגע של הדרך ולא רק בקו הסיום.
השאלות שנשאל את עצמנו ...
מה בעצם המטרה שלי בחיים?
מה אני באמת רוצה?
מה התשובה שלך ?
התשובות הנפוצות לשאלות אלו הן:
אני רוצה להיות מאושר/בשפע.
המטרה שלי היא ליהנות כמה שיותר.
אני רוצה להרגיש טוב.
מה התשובה שלך לשאלות אלו ?
מה היא ההרגשה הטובה הזו שאנחנו כל כך רוצים?
מה מייצר אותה?
הטעות הנפוצה היא האמונה שאם נחווה הרבה הנאה, שמחה וסיפוק, נהיה מאושרים/נחווה שפע.
הבנת הטעות מצריכה הבנת האיכויות השונות של "להרגיש טוב":
הנאה (Pleasure): תחושה שמשהו נעים לי, מענג: אוכל טעים, מסאג', לשבת מול הים, סקס.
שמחה (Joy): בדרך כלל תגובה שלי למשהו טוב שקרה: נתנו לי מחמאה. זכיתי בפרס כספי, קיבלתי בשורה טובה.
סיפוק (Satisfaction): הרגשה הקשורה בתחושת ערך עצמי. מעין טפיחה פנימית על השכם. עשיתי משהו שהצליח, מאמץ שלי נשא פרי. טעמו של הישג. עזרתי למישהו. התגברות על אתגר מייצרת סיפוק. נתינה מייצרת סיפוק.
אז איך ייתכן שגם כאשר קורים לי דברים משמחים, אני חווה חוויות מענגות, ואני שואב סיפוק מתחומים שונים בחיי, עדיין איני מאושר?
אושר אמיתי הוא מצב שיש בו את האיכויות של שלושת הנ"ל, אבל הוא אינו הסכום שלהן. באושר אמנם יש הנאה מהרגע. יש שמחה פנימית. יש תחושת ערך עצמית.
האושר אינו תוצאה של אירוע חיצוני שמאפשר את הנ"ל, בבסיס האושר ישנו מרכיב תודעתי ורוחני של התמסרות, של אמונה, של קבלה ושל השלמה. עמדה פנימית שאומרת: "אני לא צריך כלום, אני לא רוצה כלום, אני מקבל את המציאות כפי שהיא" יש לי כבר הכול, אחרת רגע אחרי ההנאה אני כבר בבאה ואז במקום מסע חיים מענג, החיים הופכים למרוץ מטורף אחרי ה............הבא.......
שאלה: אם אני אקבל את המציאות כפי שהיא, אז איך החיים שלי ישתפרו, ישתנו ויתפתחו?
תשובה: מי שטועם את התחושה הזו (תחושת האושר המבוססת על השלמה... השלם...הכול כבר קיים), ולו באופן רגעי וזמני, מגלה אמת מעניינת, בניגוד לאמונה המקובלת (הנשמעת מאוד הגיונית) הגורסת כי תחושת - חוסר ואי שביעות רצון, היא המניע והדחף לשינוי.
מסתבר כי ההשלמה, ההתמסרות, האמונה והקבלה המוחלטת של המציאות, בנוסף לאמירה הפנימית ברורה והחלטית - האומרת יש לי כבר הכול ולא חסר לי כלום, הן הן המקור הבלתי נדלה של אנרגיה, ביטחון, שלווה ושקט פנימי המאפשרים להניע שינויים ממקום של בחירה ושפע ולא ממקום של מאבק וחוסר.
האושר והשפע אינו תוצר של סיפוק חומרי חיצוני לנו, או הנאה ושמחה מחוץ לעצמנו. האושר הוא עמדה פנימית המאפשרת את שלושת הנ"ל.
מאת: שוש מניקס
