הוא ברא אנשים עם כל מיני צורות, עם כל מיני צבעים ועם כל מיני כישרונות. לכל אחד הוא נתן כלים אחרים: לזאת - יופי, ולהוא - ידיים טובות, לזה - כישרון במוזיקה, ולזו - כשרון במתמטיקה.
אנחנו לא יכולים להאשים מישהו בגלל שאלוהים לא נתן לו או לה את הכלים האלה או האלה. אנחנו יכולים רק להאשים את האנשים שלא מנצלים את הכלים שאלוהים כן נתן להם.
בגלל זה, אני אומר לך "אל תתלונני על הכלים שאלוהים לא נתן לך. קבלי הכל באהבה. ועוד דבר אני רוצה לומר לך : לפעמים לוקח לנו הרבה זמן לגלות את הכלים שאלוהים כן נתן לנו, בגלל שהכלים האלה הם, ככה..,מתחבאים. תהי סבלנית ..., ויום אחד... את תגלי אותם ותראי שגם את קיבלת כלים נהדרים".
שנה או שנתיים אחרי השיחה הזאת מצאתי את הכלים שאלוהים נתן לי. ישבתי בשיעור, אני-לא-זוכרת-איזה, לימדה אותנו מורה- מחליפה, כי המורה שלנו היה חולה.
היא דיברה על מה שהיא דיברה, ואני, אני הייתי בעולם אחר. פתאום המורה- המחליפה עמדה לידי. לפני שהספקתי להחביא את הנייר עליו קשקשתי היא לקחה לי אותו. "מה ציירת פה ?" שאלה "סתם" השבתי בהיסוס "סתם מה?" המשיכה "סתם בהיסח הדעת ציירתי אותך עומדת על- יד הלוח" השבתי מפוחד בלחישה.
היא לקחה את הדף המקושקש והכניסה לתיק שלה ואני כבר חשבתי מה מחכה לי בבית...ואי וואי ווואי !!!.
לאחר מספר ימים הגיע לביתנו אביה של המורה המחליפה וביקש לראות ציורים שלי. הסתבר שהוא ציירבעל שם עולמי והוא המליץ להורי לעשות הכול כדי לטפח את כישרון הציור שלי. מה אני אגיד.. ? מאותו יום אבא שלי עשה הכל כדי שאוכל ללמוד אצל הציירים הכי גדולים שיש - בארץ ובחוץ- לארץ.
היום אני בת 46. בחודש שעבר פתחתי את התערוכה ה- 28 שלי. הפעם ב"מוזיאון לאמנות מודרנית" בניו- יורק, ואבא שלי (שעכשיו הוא כבר בפנסיה), מה הוא אומר על כל ההצלחה שלי ? !!!!
הוא אומר: "מה קרה ? מה אתם עושים רעש? בסה"כ הילדה מצאה את הכלים שאלוהים נתן לה והילדה משתמשת בהם".
